רשלנות רפואית נחשבת לחלק מדיני נזיקין והיא יכולה להתקיים גם כאשר לא הייתה כוונה לפגוע בזדון. היא מוגדרת כסטייה של אנשי הרפואה (רופאים, מנתחים, אחיות וכיוצא בזה) מרמת הזהירות הסבירה ומהסטנדרטים המקובלים והמצופים מכל רופא, כאשר סטייה שכזו גורמת למטופל לנזק זמני או לצמיתות. כדי לוודא שאכן מדובר ברשלנות רפואית יש צורך להוכיח קשר סיבתי וכן כאמור, סטייה מובהקת מחובת הזהירות.
רשלנות יכולה להתרחש במהלך מעקב הריון שבו לא הוצעו לאם כלל הבדיקות הנדרשות ו/או שלא זוהו ממצאים בסקירת מערכות או בבדיקות אולטרסאונד אחרות. ממצאים שאילו היו מתגלים ייתכן והיו גורמים לכך שההורים היו מחליטים לבצע הפלה ומשלא הוצגו בפניהם כלל הנתונים החשובים אודות העובר, נולד תינוק הסובל ממום קשה, מחלה או תסמונת. כמו לדוגמא, תסמונת האיקס השביר, אוטיזם, פיגור שכלי וכן הלאה.
קיימים מקרים שבהם רשלנות רפואית מתרחשת כתוצאה מהיעדר אבחון, אבחון מאוחר או אבחון שגוי של מחלה לאדם בוגר, למשל איחור בזיהוי סרטן השד. כמו כן, רשלנות עשויה להתקיים בשל רישום תרופה לא נכונה, מתן טיפול רפואי לא מתאים או לא מקצועי אצל רופא עיניים, משפחה, פסיכולוג וכיוצא בזה.
סוג נוסף ונפוץ של רשלנות הינו רשלנות בחדרי ניתוח, לדוגמה רשלנות בניתוח להסרת משקפיים, ניתוחים אסתטיים וכדומה. נדגיש, שגם כאשר לא הושגה הסכמה מדעת לביצוע טיפול ו/או ניתוח מסוים, משמע שלא ניתן הסבר מקיף למטופל אודות הסיכונים הצפויים בגין הטיפול שיקבל, מדובר ברשלנות רפואית.
גובה הפיצויים, לאחר הוכחת קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין הטיפול הרפואי שקיבל המטופל ובמקביל, הוכחת סטייה מחובת הזהירות הנדרשת, ייקבע על פי ראשי נזק שכוללים פיצויים לעבר ולעתיד, לפי היקף הנזק. ראשי הנזק הם לדוגמה אי יכולת להשתכר, תרופות מיוחדות, ציוד רפואי מותאם, עזרה בשכר וכן הלאה.
